ריקושט 3000 בע"מ נ' בקלש ואח'

החלטה

בקשת רשות להגן כנגד תובענה כספית על סך של 1,375,428 ₪ אשר הוגשה כנגד המבקשים בסדר דין מקוצר על ידי המשיבה מכוח ערבות אוטונומית, בלתי מוגבלת ובלתי ניתנת לביטול, עליה חתמו המבקשים, כפי הנטען, לטובת המשיבה.

כעולה מכתב התביעה, התקשר המבקש 1 באמצעות חברת בקלש הרצליה בע"מ (להלן: "החברה") ביום 21.3.11 עם המשיבה, בהסכם זכיינות להפעלת חנות של רשת ריקושט בהרצליה (להלן: "ההסכם" או "עסקת היסוד"). המבקשת 2, אחותו של המבקש 1, שימשה כמנהלת החנות; במקביל לחתימת עסקת היסוד מסרו המבקשים את הערבות האוטונומית, המהווה התחייבות לשיפוי על פי סעיף 16 לחוק הערבות, התשכ"ז-1997 (להלן: "חוק הערבות"), להבטחת כל התחייבויות החברה כלפי המשיבה על פי עסקת היסוד; לאור הפרות יסודיות של התחייבויות החברה על פי עסקת היסוד אשר לא תוקנו, חבים המבקשים בסכום התביעה מכוח הערבות.

תמצית טענות המבקשים

מסמך הערבות עצמו הוא פגום ובלתי ברור ועל כן לא ניתן להסתמך עליו. החייבת העיקרית מכוח הערבות הינה החברה, אלא ששמה אינו מצוין במקום המיועד לכך במסמך . הערבות לא עודכנה ולא הוחתמה מחדש לאחר הקמת החברה, כפי שנעשה לעניין הערבות הבנקאית האוטונומית. מסמך הערבות יוצר מצב בלתי אפשרי מבחינה משפטית לפיו המבקש 1 ערב להתחייבויות של עצמו.

מעבר לנוסח כתב הערבות כאמור, נטען כי אין המדובר בהתחייבות לשיפוי כמשמעותה בחוק הערבות, אלא בערבות רגילה הכפופה להסכם ותלויה בו. זה היה אומד דעת המבקשים כאשר חתמו על הערבות.

עוד טוענים המבקשים כי הערבות בוטלה על ידם כדין במסגרת ביטול עסקת היסוד, לאחר שהסתבר להם כי הוטעו הטעייה חמורה בעת התקשרותם בהסכם עם המשיבה, אשר הסתירה את העובדה כי היא עומדת לפתוח בהרצליה חנות Outlet של ריקושט, בסמוך לחנותם של המבקשים.

דרישות המשיבה וטענותיה לגבי ההפרות היסודיות שבוצעו כביכול, נמסרו למבקשים כשנה וחצי לאחר שבוצעו ההפרות הנטענות. עובדה זו מעידה על חוסר תום הלב הקיצוני של המשיבה ועל כוונתה להלך אימה על המבקשים על מנת שלא יפעלו להטבת נזקיהם.

המבקשים הגישו ביום 2.12.12 תביעה כנגד המשיבה ואח' בסך של 2,000,000 ₪ (לצרכי אגרה), בה נתבעו הנזקים שנגרמו להם – העומדים לטענתם על סך של 2,745,000 ₪, וכן נתבעו סעדים הצהרתיים לרבות בדבר ביטול הערבות נושא תובענה זו. כתב התביעה צורף לבקשת הרשות להתגונן, והמבקשים טוענים טענת קיזוז בגין נזקיהם אלו.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי כתב הערבות אינו כולל תנאי לפיו הערבות אינה ניתנת לביטול. לעומת זאת, בערבות הבנקאית האוטונומית שניתנה במסגרת ההסכם ההפעלה צוין במפורש כי היא בלתי ניתנת לביטול. לטענת המבקשים העדר התנאי מעיד מפורשות כי המבקשים לא התכוונו ליתן מעבר לערבות הבנקאית ערבות נוספת שאינה ניתנת לביטול.

המשיבה מנסה לנצל את כתב הערבות על מנת לתבוע מהמבקשים סכומי עתק, מבלי שקיים בסיס לדרישת התשלום, והתנהלותה נופלת לחריג הנסיבות המיוחדות המונעות את מימוש הערבות.

כעולה ממכתב ב"כ המשיבה לב"כ המבקשים מיום 19.11.12 אשר צורף לבקשת הרשות להתגונן, סכום התביעה ברובו מורכב מארבע עשר פעמים 100,000 ₪, כלומר, 14 הפרות של ההסכם כפול סכום הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם.

המבקשים טוענים טענות נוספות ביחס להפרות הנטענות על ידי המשיבה ודרך חישוב הפיצוי המוסכם במסגרת ההסכם, וכן כי הסכם ההפעלה לרבות נוסח כתב ההתחייבות הוא חוזה אחיד מקפח.

תמצית טענות המשיבה

לטענת המשיבה, נוסח הערבות מפורש ואינו משתמע לשני פנים. המדובר בערבות אוטונומית, אשר עצם דרישת התשלום על פיה קוצבת את הסכום ומגבשת את החוב ולא ניתן לטעון כנגדה טענות הנוגעות לעסקת היסוד.

על פי ההלכה הפסוקה, הגנה מפני ערבות אוטונומית תינתן רק במקרים נדירים אשר אינם מתקיימים בענייננו. המבקשים לא טענו למעשה מרמה חמור טענות הנתמכות בתצהיר. לעניין קיומן של נסיבות מיוחדות כוחה של הטענה יפה רק במקרים חריגים ובחוסר תום לב חריג קיצוני.

ביטולה של עסקת היסוד אינו יכול להביא לביטולה של הערבות האוטונומית. ההסכם קבע כי הבטוחות יהיו בתוקף שישה חודשים לאחר תום ההסכם, ומימוש הערבות על ידי המשיבה נדרש בטרם חלף מועד זה.

יתר טענות המבקשים נדחו בהלכה הפסוקה. בית המשפט העליון דחה טענת הגנה לפיה מימוש הערבות בוצע רק לאחר שהוגשה תביעה על ידי הערב. בנוסף, נדחתה הטענה כי בזמן החתימה על הערבות החברה הייתה בהקמה. גם טענות כנגד הסכום הנדרש בערבות נדחו בפסיקה, שכן כל הטענות הנ"ל סותרות את מהותה של הערבות האוטונומית.

דיון והכרעה

מטרתו של סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו:ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נט (3)עמ' 41,46; עא 3300/04 צול ניהול פרוייקטים בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם בנבו; ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד לו(3) 518, בעמ' 524).